<h1>שבלי הלקט הקצר דין בשולי גויים סימן ב'</h1>
<h2>דף לח.</h2>
אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב, כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוים. בפומבדיתא מתני הכי, כל שאינו עולה על שולחן מלכים ללפות בו את הפת אין בו משום בישול גוים. אמר רבינא, כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בשולי גוים. תנא, ישראל שהניח בשר על גב גחלים, ובא גוי והפכו עד שיבא ישראל מן הכנסת אינו חושש, וכן נמי שופתת אשה קדרה על גבי כירה ובאת גויה ומגיסה עד שתבא מבית המרחץ ואינה חוששת. א"ר יוחנן, בין שהניח ישראל והיפך גוי בין שהניח גוי והפך ישראל מותר, ואינו אסור עד שתהא התחלתו והגמרתו ביד גוי. דג מלוח וביצה צלויה, חזקיה ובר קפרא מתירין, ור' יוחנן אוסר, לפיכך לכתחילה אסור לצלות גוי דג או ביצה לבר ישראל, וכן נמי ישראל שהוא שכיר יום לגוי אסור לו לאכול פולים מבושלים ושלקים של גוים משום בישולי גוים, והמושרים במים מותרים מפני שהם זרעונים. ובספר הישר של רבינו תם מצאתי, נראה בעיני דהילכתא כי האי לישנא, כל שאינו עולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בשולי גוים, וכאידך לישנא, דנאכל כמו שהוא חי נמי הילכתא, משיטה דתלמודא וסוגיין דעלמא דאמרינן, דבש למאי ניחוש ליה, אי משום גיעולי גוים, נותן טעם לפגם הוא, ואי משום בשולי גוים נאכל כמות שהוא חי. ובשם גאון אחר מצאתי גוי הנכנס בחצר ישראל ויעא בידו ומכניס אותה בסיר מלאה בשר להכעיס כדי לאסור אותה על ישראל, ראינו שהבשר והסיר מותר לישראל ואין בו משום בשולי גוים, ולא עוד אלא שלא ילמדו הגוים לעשות כן לישראל אחר, אבל אם הכניס אותו הגוי חלב באותה קדרה, וישראל רואהו, אסורה היא לו ולאחרים, ומשליך אותה לארץ ומשברה, ואסור ישראל להאכיל לו לאותו הגוי ולא לגוים אחרים, כדי שלא ילמדו לעשות כן לישראל אחר, אבל אם אמר אותו הגוי לישראל אל תאכל מן הקדירה שהשלכתי לתוכה חלב, אין מקבלין ממנו אלא מותר היא לישראל.
